טחורים ופיסורה

שלושה מתוך ארבעה אנשים יסבלו במהלך חייהם מטחורים או פיסורה, אך הבושה סביב הנושא הזה גורמת לרבים להשאיר את הבעיה הזאת לעצמם.


בעבודתי בקליניקה ומחוצה לה, גיליתי שאנשים מפחדים לדבר על הנושא הזה יותר מאשר על מחלות מין.

ברמה הפיסית-

יש שני סוגרים בפי הטבעת- פנימי וחיצוני
בכדי לשחרר צואה עלינו לשחרר את שני הסוגרים
על האחד- שולט המודע
ועל השני שולט התת מודע
ואפשר לעקוף את הסוגר של התת מודע בדיוק כמו שאפשר לעשות קיצורי דרך בחיים האלו.
וכמו שכולנו יודעים לפעמים לקיצורי דרך יש מחיר.

ברמה הרגשית- מדובר בדפוס של שליטה.

ומה לעשות שרובנו הגדול חולים במחלה הזאת.
אז אנחנו מנסות להיאחז. בגלל שאין לנו באמת שליטה במציאות זה יוצא בצורה של שלל מחלות. ביניהם טחורים ופיסורה.

אז איך משחררים שליטה במציאות שמרגישה שאם רק לרגע אחד נשחרר ייקחו לנו את החופש ???

עושים עבודה מודעת (רגשית), ומשלבים איתה עבודה פיסית.

 

ברובד הפיזי:

• שלשול ועצירות- שניהם מגרים את המקום ומחמירים את המצב, לכן נרצה להגיע למצב שבו יש לנו יציאה אחת ליום רכה אבל לא רכה מידי.
• תזונה- רובנו לא באמת יודעות מה זה לאכול בריא, כי מה שמלמדים אותנו לגבי בריאות, ומה שאנו קוראות באינטרנט בדרך כלל רווי בפרסומות סמויות ואינטרסים כלכליים, אז ללכת לאיש מקצוע
• סיבים- המון אנשים חושבים שסיבים יפתרו להם את הבעיה, אבל סיבים, כאשר אנחנו אוכלים אותם (או שותים כתוסף או כאבקה) יכולים להחמיר את המצב, מכיוון שסיבים דורשים המון המון מים כדי להתעכל ורובנו לא מצליחים לשתות כמו שדורשים הסיבים זה יוצר עצירות שמחמירה את המצב. לדוגמא- כאשר אנחנו שותים כף אבקת סיבים כמו בנה-פיבר למשל צריך על כל כף אבקה לשתות שתי כוסות מים בכדי שהסיבים יתעכלו כמו שצריך ולא יגמרו לתופעות לוואי של עצירות.
• ספורט- הגוף שלנו רוצה תנועה (לא חדר כושר אלא תנועה- ריקוד למשל, הליכה)
• ישיבה או שכיבה ממושכת כמובן שמחמירה ומנוונת את השרירים באגן. נרצה להימנע מעמידה או ישיבה ממושכת.


ברמה הרגשית:
ככל שנדבר יותר, נבטא את עצמינו יותר, נעשה עבודה עם הרגשות ובעיקר עם הפחדים שלנו יותר, ככה נשחרר יותר ביום יום ויהיה לנו יותר נעים בטוסיק !

ויש פתרון נוסף ופחות מוכר,
נעשו לא מעט מחקרים בנושא, ונמצא כי עבודה פיסית אנלית על הרקטום, שמשלבת עבודה רגשית על שחרור שליטה, פותרת את הבעיה לטווח הרחוק, אך זו לא עבודה כל כך פשוטה וזהו תהליך שלוקח זמן
זהו תרגול שמצריך שחרור שליטה ולאנשים שסובלים מדפוס של החזקה זהו תרגול לא פשוט.
והקאצ' הוא שאי אפשר לזרז את התהליך, התהליך הזה מבקש המון זמן ובעיקר סבלנות

ההמלצה היא למצוא פרטנר שנוח איתו ולהתחיל לתרגל- במרחב בטוח, ובתוך קשר אינטימי
ולהתחיל לעבוד על החור השחור הזה,
תרתי משמע…
זה מתחיל בלהתיידד עם המקום הזה
(האמת שזה מתחיל הרבה לפני- בעבודה על אינטימיות, פחדים, יחסים, שליטה וחוסר שליטה, תלות וחרדה חברתית וכו…

אבל בואו נחזור לפיסי)
אז אנחנו מתקרבים ומתיידדים עם המקום הזה

ומתחילים במגע משחקי וחוקר
ככל שמתיידדים עם החור הוא מתחיל להרפות. ככל שהוא מרפא אפשר להכניס אליו- אצבעות בתור התחלה ורק קצת בתור התחלה.

הרקטום, ברגע שהוא מרפא הוא מתחיל כמו לשאוב אל תוכו את האצבע, אם מנסים בכוח, החור נסגר אוטומטית ובעוצמה, וזה כואב…. אבל כל עוד עובדים עם הרפיה זה לא יכאב… וככה לאט לאט מרפים עוד ומתקדמים עוד…

ככל שננסה להאיץ את התהליך כך הרקטום ייסגר והשרירים יחזיקו חזק יותר, זהו תהליך שמבקש איטיות.
העבודה האמתית שנעשית תוך כדי התרגול, היא לא על הכנסה של אצבע לתוך הרקטום- העבודה היא על ההרפיה עצמה, התוצאה היא אפשרות להיכנס פנימה….

סביר להניח שזה יקח מלאאאאאא זמן לשחרר את המקום הזה אז אל תצפו שאחרי כמה משחקים תירפאו
תעברו בדרך מלא מחסומים, רגשיים בעיקר (אבל זאת העבודה- היא בעצם רגשית ולא פיסית….)

ותרצו ממש כבר להצליח והדבר הזה יפריע בדרך, כי הדרך היא הרפיה ושחרור של התוצאה כמו שכבר אנחנו יודעות…
אני מבינה שזה נשמע הכי מוזר בעולם להכניס משהו למקום כל כך כואב, מן הסתם לא נתרגל בזמן התקף, נעשה את זה כשלא כואב.

העבודה לא אמורה להיות עבודה עם כאב- זו עבודה עם שריר הסבלנות.
שריר האיטיות
עבודה על אינטימיות, ואמון הדדי
ואם אין פרטנר שאתו אפשר להרפות ולשחרר שליטה אני לא ממליצה להיכנס לתהליך הזה.
יש עוד הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות כמו הרשימה מעלה בתחילת המאמר

ולזמן התקף
הכנתי משחה שמתאים למצבים של טחורים ופיסורה-
על בסיס שרפים וצמחים נוגדי זיהום ודלקת, ומשקמי רקמות ריריות.
שיכול להקל על הכאב ברמה המידית
*זהו פתרון סימפטומטי שעוזר נקודתית, אך לא פותר את הבעייה לאורך זמן, ולא מהווה תחליף למציאה ופתרון של שורש הבעייה (פיסית ורגשית),
מוזמנים להיכנס ללינק מטה להסברים נוספים:

רקטליקס- קרם